דלג לתוכן העמוד
האתר בהרצה
אשר פנש
רב נגד 

אשר פנש

בן יסמינה ואהרן
נפל ביום כז בסיון תשעא (29-6-2011)
מקום מנוחתו בית העלמין הצבאי אופקים

סיפור חייו

בן יסמינה ואהרן. אשר נולד בתוניסיה ביום ב בחשוון תשכד (20.10.1963). ילד שלישי להוריו, אח ליצחק, מוניק, ורדה-טובה, גבריאל ויפה.

בני המשפחה עלו בשנת 1968 ארצה והתיישבו באשדוד, שם אשר התחנך בבית הספר הממלכתי-דתי מירון ובישיבה התיכונית עטרת צבי. בהגיעו לגיל שמונה-עשרה התייתם מהוריו אשר נהרגו בתאונת דרכים, ועבר להתגורר באופקים עם אחיו ואחיותיו.

ביום 1.12.1986 התגייס לצהל והוצב בחיל החימוש (כיום – חיל הטכנולוגיה והאחזקה). בשירות החובה הוא שימש כמדריך בבהד 20, והמשיך לשירות קבע כחשמלאי רכב בגדוד 46 בחטיבה 401, תפקיד בו שירת אחת-עשרה שנים. לאחר מכן, הוא עבר כקצין מחסנים. בהמשך, היה ממקימי אלמר (אגד לוגיסטי מרחבי) שם שירת בשבע שנות חייו האחרונות.

אשר בלט בכל יחידה בה שירת. תיאר רב-סמל ישראל: היית לצידי תמיד, הכוונת, חנכת, תמכת, לימדת, הדרכת, נלחמת והיווית דוגמה ומופת עבורי ... היית אדם אשר רואה לנגד עיניו את התרומה למסגרת ולא את עצמו.

רב-סרן בני ששירת איתו כתב: בתפקידי כקצין חימוש באלמר הכרתי אנשים מופלאים ורציניים, נגדים וחיילים. מבין כולם התקרבתי לאדם שנשא מגוון רחב של תפקידים באגף חימוש באלמר, האדם הזה הוא אשר פנש. התברכת במסירותך הגדולה למשפחתך ... היית מורה דרך בחינוך פקודיך. התברכת ביכולות רבות ומגוונות ... לקח לי זמן מסוים ללמוד על כישרונותיך הרבים ... ייצגת אותנו נאמנה כלפי חוץ, ניהלת את הנושאים שהיית מופקד עליהם בנאמנות אין קץ.

אשר היה אדם אופטימי השמח בחלקו. כתב רב-סמל בכיר ניסים: אנשים כמוך נחקקים באותיות זהב בדפי ההיסטוריה. ראשית, אציין כי תקופת השירות איתך הייתה עבורי תקופה בלתי נשכחת, ללא ספק. תקופה רוויית חוויות, אתגרים והמון חיוכים. לימדת אותנו שצריך תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה, מה שיוביל אותנו לאושר אינסופי. במהלך השירות איתך התפתחנו מבחינה אישית ומקצועית והרגשתי את התמיכה וההכוונה שלך תמיד. ברצוני להודות לך על כך שזכיתי להיות במחיצתך ועל כך שהפכת את חוויית השירות שלי לנעימה ובלתי נשכחת.

בד בבד עם פיתוח הקריירה הצבאית, בנה אשר זוגיות עם מלכה (מלי). בני הזוג נישאו והקימו את ביתם באופקים. נולדו להם שישה ילדים - יסמין-תחייה, ירין, אביחי-אהרן, אמיתי-יצחק, עילאי ויהלי-שרה.

מלי סיפרה כי היה אדם אכפתי, בעל מכיל ואוהב, חבר ומורה דרך. וכך בלשונה: תודה שאהבת אותי כפי שאני גם ברגעים פחות נעימים, שהיית בשבילי החצי השני. תודה שלימדת אותי מהי אמונה גם ברגעים הכי קשים ואוהבים, שלימדת אותי מהי הכרת הטוב ולראות את חצי הכוס המלאה, שלימדת אותי שמחה אמיתית שאינה תלויה בדבר ופורצת מבפנים ... תודה שליווית ותמכת בי מראשית דרכנו, שלימדת אותי מהם שלווה ורוגע ... תודה שידעת להצחיק גם כשאני כועסת.

אשר היה אב למופת, שהיווה דוגמה אישית ומכבדת לילדיו בכל תחום. כתבה רעייתו: תודה על שישה כוכבים מקסימים שמאירים ומנווטים לי את הדרך הכל-כך לא פשוטה, כך שגם כשחשוך בפנים, הילדים ואורם משמשים כמגדלור.

אהבתו של אשר לדת, למסורת ולתפילה הייתה רבה, סיפר על כך אביחי בנו: אבא כל חייו ראה עצמו כשליח. הוא היה מאוד דומיננטי בבית כנסת גרבה באופקים. כולם זוכרים כיצד הנחה בכל שנה את ההילולה הגדולה לכבודו של רשבי (רבי שמעון בר יוחאי) בשמחה, בשירה ובברכות למשתתפים. במשך שנים רבות עזר בסידור התפילה, במכירת המצוות בשבתות וחגים כשכל ההוויה שלו היא מסורת ישראל ומצוות ה.המצווה האהובה על אבא הייתה מצוות סוכה. אבא התחיל את ההכנות מוקדם ובשמחה ולא חסך על נוי הסוכה. הוא קיים בהידור את הפסוק זה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ (שמות טו, ב) וזאת למרות שהיו אלו ימים מאוד לחוצים לאבא מפני שבימים אלו של הכנת הסוכה גם התקיימה אזכרה להוריו, ואבא כמו כל מצווה גם את האזכרה עשה בהידור רב - הזמין עשרות אנשים לאזכרה, ערך סעודת מצווה והזמין הרבה דרשנים לשאת דברי תורה.

תיאר חברו שמעון: אשר היה איש יקר, צנוע, חייכן ואהוב, ובעיקר אדם רוחני ברמות גבוהות ... אחדים כמוך יש בעולמנו, כאלה שדואגים לא רק לעצמם אלא גם לזולת, תמיד אכפתי, תמיד מתעניין ולא רק מדבר, פשוט עוזר.

לימים, חלה אשר במחלה קשה. התמודדותו עם המחלה והטיפולים לוותה בגישתו האופטימית, באהבת החיים ובראיית האחר.

רב-סמל בכיר אשר פנש נפל בעת מילוי תפקידו ביום כז בסיוון תשעא (29.6.2011). בן ארבעים ושמונה בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי באופקים. הותיר אישה, שלוש בנות ושלושה בנים, שלוש אחיות ואח.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-נגד.

על מצבתו של אשר נכתב: החי בשמחה מקיים בזה רצון הבורא (הבעשט). השמחה הייתה דרכך וזוהי צוואת חייך.

כתבה מלי: אשר, אישי, אהובי ובעלי היקר. לכתוב עליך בזמן עבר זה לא נתפס. אני מרגישה אותך, רוצה אותך, חשה אותך והלב חסר, מסרב להיפרד, להשלים עם האובדן. נשארתי עם לב חצוי שזועק לקבל את החצי השני שכל כך אהב והעריץ. חלפו תשעה חודשים מהיום שבו נלקחת מאיתנו, ביום הזה הבנו יותר מתמיד איזה אדם מדהים אתה, שגם ברגעיך האחרונים והקשים נפרדת מאיתנו באצילות נפש, ברוגע, בשלווה, מצייד אותנו בצידה לדרך של ערכים ותובנות, עומד זקוף ואומר תודה לילדים על מה שעשו בשבילך.אשר היקר, ברגעיך האחרונים נתת לנו שיעור לחיים על אמונה, הכרת הטוב וראיית הטוב. כזה היית בחייך וכזה היית במותך. היום אני עומדת זקופה, עם רגליים רועדות, עיניים דומעות ולב אוהב, מתגעגע ומשתוקק, מצדיעה לך ואומרת בשמי ובשם הילדים תודה אינסופית. האהבה העולה על הכול היא אהבת האחר, כשונה ודווקא ככזה. זוהי אהבה שאיננה תלויה בדבר, זוהי אהבה שמשתוקקת להכיר את הזולת כפי שהוא (מציץ מן החרכים, הרב יהושע שפירא). תודה שאהבת אותי ללא תנאים ... תודה שידעת להפוך את ההיפך שלי ושלך למשהו שלם.

הבת ירין כתבה: אנחנו מנסים להיות חזקים, להמשיך בחיים, לקיים את דרך החיים שלך ואת הצוואה שלך - לחיות, לשמוח, לצחוק אבל תדע שזה קשה. האבל והצער משתלטים עלינו, הם מכרסמים בכל חלק בי ובמשפחה ...

הייתי צריכה להגיש עבודה בנושא צמיחה בחיים והיה לי ברור שאתה הדוגמה שלי. אתה שצמחת למרות הטרגדיה שבה איבדת את הוריך, שבחרת בחיים למרות הקושי והסבל ...

אני זוכרת את היום האחרון שלך, הסתכלת עליי בעיניים קרועות מכאב עם חצי חיוך, החזקת לי את היד חזק ולא שחררת - כאילו ביקשת בלי מילים תהיי חזקה, תהיו חזקים בשבילי ... אוהבת אותך ומתגעגעת אליך עד כאב.

כתב הבן אביחי: אני מתפלל לה שיתקיים בו מאמר חזל שכתוב בתנא דבי אליהו, שצדיקים יושבים בסוכה של הדסים כך תהיה נשמתו בגן עדן במחיצת צדיקים. והוסיף: אבא בחייו, שלא היו כל-כך ארוכים, השאיר אחריו הרבה מסרים חיוביים לעולם ואני אם אבוא למנות את כולם יכלה הזמן ... מעשה אחרון שאני זוכר שמאוד אפיין את חייו ופועלו של אבא היה בימיו האחרונים שהיה כבר חלש וחולה מאוד. הוא אושפז בבית החולים סורוקה להשגחה, לצידו אושפז אדם בשם אברהם ואבא במצבו הקשה, כמו תמיד, מחליט לעזור לחולה שלצידו. הוא מעודד את רוחו, מגיש לו כוס מים, מבקש מהאחיות לטפל בו ולהביא לו משהו לאכול... כך נראו רגעים אחרונים של אדם גדול בעזרה ואהבה לאחר. מי היה מאמין שלאחר שלושה ימים ימסור נשמתו הזכה לבורא. זהו מעשה שמאפיין את כל חייו של אבא.

בני המשפחה קיימו ערב לעילוי נשמתו במרכז הקהילתי באופקים, ואף ציינו את שמו ותרומתו הרבה לבית הכנסת גרבה בעיר, כחלק מהילולה שנערכה במקום.

בני משפחתו הפיקו ספר לזכרו הכולל תמונות, הקדשות ודברי זיכרון שכתבו לו אוהביו, ובהם רב-סמל ישראל שכתב: אשר היקר, אילו היה באפשרותי לתת לך דבר אחד, הייתי נותן לך את האפשרות לראות את עצמך כפי שאני ואחרים ראינו אותך - אדם עם לב זהב ורחב שהבין ועזר מכל הלב והנשמה.

כתב רב-סרן בני: אשר, מי יכול להיכנס לנעליך ולעשות את הדברים בנאמנות שהייתה לך עם הרוגע הנפשי שהקרנת, ומי יוכל למלא את חסרונך כחבר.

חלי, שהייתה חיילת של אשר, כתבה: הדמעות לא מפסיקות ואני לא נרדמת מהמחשבות ומהזיכרונות עליך. היית כמו אבא בשבילי. אתה איש יקר, אני לא מעכלת שאני מדברת עליך בלשון עבר ... ידעת איך להצחיק, לשמוח ולגרום לנו לחייך. לא נשכח אותך לעולם ... אני יודעת שאתה במקום יותר טוב ... היית יותר ממפקד, היית אבא, חבר, הכול יחד ודאגת לי גם אחרי שהשתחררתי ... אני רוצה שתחזור.

יוסי, חבר, כתב: אני רוצה לכתוב משהו עליך אח יקר אך אינני מוצא את מילים, אני עדיין לא מאמין שאתה לא איתנו. אם היית בחיים היום הייתי רוצה להודות לך על זה שהיית חבר אמיתי, שידעת תמיד להאיר את כל הסובבים אותך בשמחה ולעודד אותם בזמנים עצובים.

אשר מונצח באתר ההנצחה של עמותת חיל הטכנולוגיה והאחזקה ובאנדרטת חיל חימוש בנתניה. כן הוא מונצח בעירו אופקים, כולל מצגת זיכרון לגעת בחיים שהוכנה עי יד לבנים העירוני וניתנת לצפייה באתר יוטיוב.


מקום מנוחתו

אשר פנש
בן 48 בנופלו
מקום מנוחתו בית העלמין הצבאי אופקים
חלקה: 2
שורה: 2
קבר: 3

הורידו את האפליקציה העירונית לסלולרי שלכם:

Google Play App Store