אופקים כואבת את נפילתם של 54 הנופלים והנרצחים בטקס המרכזי לציון יום הזיכרון הראשון לאירועי השבעה באוקטובר 2023

אופקים כואבת את נפילתם של 54 הנופלים והנרצחים בטקס המרכזי לציון יום הזיכרון הראשון לאירועי השבעה באוקטובר 2023

 

במהלך הטקס הודלקו 54 אבוקות זיכרון על ידי הנשים בחייהם של הנופלות והנופלים כנגד 54 נופלות ונופלי העיר; "אנחנו כאן, כדי לזכור את הנופלים – גברים נשים, חיילים, שוטרים, ותושבים, שנספו ביום הנורא ההוא. זכרם לא רק חרוט בליבנו, אלא מהווה מצפן לדרך שבה נמשיך לחיות, לבנות ולחזק את האחדות והחוסן שלנו" אמר ראש העיר בנאומו

 

אמש (שני), 07.10.2024, כשנה בדיוק לאחר הטבח הנוראי שידעה מדינת ישראל כולה ואופקים בפרט, קיימה עיריית אופקים בהפקתה של מנהלת אגף התרבות בחברת אופקטיבי, עליזה דנינו את טקס ההתייחדות והזיכרון לזכרם של נופלי ונרצחי קרבות השבעה באוקטובר באופקים.

 

השתתפו בטקס ראש העיר, איציק דנינו, ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, מפקד מרחב הנגב, תת ניצב אפי שימן, רב העיר, עמרם אוחיון שליט״א, סגני ראש העיר, המשפחות השכולות, נציגי כוחות הביטחון ותושבי העיר.

 

הטקס נערך בהנחייתה של איריס חזות ונפתח בהורדת הדגל לחצי התורן, לאחר מכן עלו בזו אחר זו הנשים בחייהם של הנופלות והנופלים להדליק 54 אבוקת זיכרון.

 

במהלך הטקס הוקרן קליפ בהשתתפות הילדים שנותרו יתומים לאחר שאיבדו את הוריהם באירועי השבעה באוקטובר. האמן העולה אשר התפרסם במהלך המלחמה, מ. המסתערב הופיע עם שירים מרגשים ולהקת 'הזמיר' אופקים המורכבת מבנות ובני נוער הופיעו גם כן במחווה מרגשת לנופלים ולחטופים.  

 

ראש העיר, איציק דנינו, מפקד מרחב הנגב, תת ניצב אפי שימן, נציג כוחות ההצלה, רב העיר ונציגי המשפחות השכולות נשאו דברים מרגשים והטקס נחתם בשירת התקווה.

 

 

 

 

 

 

 

 

מצורף הנאום המלא של ראש העיר, איציק דנינו:

״לפני שנה בדיוק, בשבעה באוקטובר, בשעה 6:29 השתנו חיינו לנצח. יום שאמור היה להיות יום חג, הפך ליום אבל לאומי.

הטרגדיה שפקדה את מדינת ישראל, לא פסחה גם עלינו. מחיר כבד מאוד שילמה העיר אופקים בטבח השבעה באוקטובר. עת שהמחבלים השפלים חדרו לעיר, ופתחו במסע רצח אכזרי שגבה את חייהם של 48 מתושבי אופקים ועשרות תושבים ושוטרים נפצעו.

 

אסון כבד זה, הותיר עצב וכאב עמוק בלבבות כולנו.

אופקים, עיר קטנה עם לב ענק, מצאה את עצמה תחת מתקפה אכזרית, לא צפויה ולא נתפסת.

ביום ההוא נקרעו מאיתנו אהובים ויקרים. משפחות שלמות נשברו והחיים שלנו, השתנו לעד.

 

אנחנו כאן היום כדי לזכור את הנופלים והנרצחים ואת הסבל הבלתי נתפס של משפחת השכול הקדושה וגם כדי לחזק את כוחו של הזיכרון הלאומי שהוא החוט המקשר בין דורות של כאב וגבורת החיים.

 

לצד כל זה עלינו לזכור גם את הכוח שגילינו בתוכנו ביום ההוא. הכוח לעמוד מול פני הרוע, הכוח לא להישבר,לא להיכנע, לא להרכין ראש. נשים וגברים אמיצי לב, רבי תושייה, שכל אחד ואחת מהם, הוא סיפור של גבורה ואומץ. גיבורים שנקראו לקרב  מצו מצפונם ומתחושת שליחות של ערבות הדדית הלכה למעשה.

בזכותם, נמנע טבח רב ממדים בעיר והם עשו זאת בהקרבת חייהם שלהם.

 

גבורת התושבים והשוטרים, שמה קץ לטבח בשכונה ואנו חבים להם כה הרבה.

 

ובתוך כל זה, למרות הכאב הבלתי נסבל,

ראינו ניצני תקווה. ראינו את אופקים, עם כל ההרס והאובדן, נבנית מחדש – לבנה אחר לבנה, לב אחרי לב.

 

השנה שחלפה מאז היום הארור ההוא הייתה עבור כולנו מסע ארוך וקשה.

מסע של התמודדות עם אובדן אישי וקהילתי. מסע של שיקום, גופני ונפשי, שבו כל אחד ואחת מאיתנו, נאלץ לעמוד מול הכאב הגדול ולהביט קדימה.

 

המסע הזה, שאין לו, קו סיום ברור מבטא את כוחנו, כעם וכקהילה.

את היכולת שלנו, להיבנות מחדש מתוך ההריסות, לאסוף את השברים ולהמשיך קדימה.

היום אנו מביטים לאחור, לא כדי לחוות מחדש את רגעי הזוועה, אלא כדי לזכור את מה שאיבדנו ולהבטיח שלא נשכח לעולם את מי שחולל את הזוועה האיומה הזו, את מי שיזם, הגה והוציא אל הפועל.

 

אנחנו כאן, כדי לזכור את הנופלים – גברים נשים, חיילים, שוטרים ותושבים שנספו ביום הנורא ההוא.

 

זכרם לא רק חרוט בליבנו אלא מהווה מצפן לדרך שבה נמשיך לחיות, לבנות ולחזק

את האחדות והחוסן שלנו. בעיר אופקים, כמו במדינת ישראל כולה,

אנו נושאים בתוכנו את היכולת הייחודית להפוך כאב לתקווה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מתוך האובדן, והצער יצמחו חיים חדשים.

מתוך הכאב, יצמחו חלומות חדשים,

ומתוך הזיכרון, תיבנה תקווה לעתיד טוב יותר. לא ניתן לרוע לנצח אותנו.

 

בשישה באוקטובר אופקים הייתה בעיצומה של תנופת פיתוח אדירה, פיזית וחברתית.

טבח השבעה באוקטובר לא עצר אותנו, להיפך, הוא רק העצים את תחושת השליחות, את צדקת הדרך ואת הצורך להמשיך ולהיאבק בכל הכוח, על הארץ היקרה שלנו.

אנו ממשיכים לבנות, לפתח את העיר, ולקלוט עוד אלפי משפחות חדשות.

 

מי שחשב לשבור את רוחנו במתקפת הטרור האכזרית הזו - טעה בנו.

אנו חזקים מתמיד, נחושים מתמיד. החוסן שלנו, אינו רק סיסמה – הוא מציאות יומיומית. מציאות שבה אנחנו מתאחדים וממשיכים יחד, למרות הכול.

 

ערב השבעה באוקטובר הייתה החברה הישראלית שסועה ומפוצלת, נקרעת בין דעות ורעיונות שונים, נאבקת על זהותה של המדינה. אויבינו, עקבו בדריכות אחר התהליך המסוכן הזה והמתינו בסבלנות לשעת הכושר.

ושעת הכושר הזו הגיעה בשבעה באוקטובר וגבתה מאיתנו מחיר דמים כבד. הכבד ביותר שידע העם היהודי מאז השואה.

 

הלקח ברור, אסור לנו לחזור לשיח המפלג, אסור לנו לחזור לאותם ימים, אל לנו לחשוב שהסכנה חלפה.

רבים עדיין, עומדים עלינו לכלותינו ומוטלת עלינו החובה, אם חפצי חיים אנחנו, להתייצב אל מול הסכנה, כאיש אחד. להילחם על המדינה שלנו, להילחם על הארץ שלנו. ולא להילחם בשום אופן אחד בשני.

 

טובי בנינו שילמו בשנה החולפת בחייהם,

בגבורה מעוררת הערצה, לא כדי שנחזור למציאות שהביאה עלינו את האסון הזה.

 

למענם, למען, גבורתם ואומץ ליבם –

בואו נלמד לחיות יחד, בואו ניישם שיח אחר,

נלבן מחלוקות בכבוד הדדי.

לא תמיד נסכים על הכל, אבל בואו נסכים שאין לנו ולא תהיה לנו מדינה אחרת וארץ אחרת.

 

במעמד מכובד זה אני מבקש לשאת יחד איתכם תפילה מעומק הלב, להצלחת חיילינו היקרים הנלחמים גם בשעה זו בכל החזיתות. מאחל החלמה מהירה לפצועים, תנחומים למשפחות שאיבדו את היקר להן מכל ומייחל לשובם בשלום של כל החטופים לחיק משפחותיהם.

יהי זכר הנופלים - ברוך ותהא דרכנו - דרך של זיכרון, תיקון ותקווה,

לעתיד טוב יותר לעיר אופקים ולמדינת ישראל כולה. אמן״.

מפקד מרחב הנגב, תת ניצב אפי שימן:

״בבוקר שמחת תורה, בביתי באופקים, גם אני התעוררתי למשמע האזעקות והשיגורים הרבים לדרום הארץ. יצאתי מיד מביתי כדי להגן על תושבינו ובאותו היום למעשה קיבלתי את הפיקוד על המרחב הנגב. שעות רבות של לחימה בה עיניי ראו את הגרוע מכל, את הזוועות הבלתי ניתנות לתיאור במילים, אך מעבר לכך ראו עיניי את גבורת השוטרים, האזרחים וחיילי צה"ל שלחמו בעוז ובאומץ לב. אני עומד כאן בפניכם היום בראש מורם על הידיעה שהייתה ברורה לי כשמש - על גבורת השוטרים, שעד נשימתם האחרונה ועד שליבם נדם לחמו בעוז למען המדינה, הנגב והעיר אופקים. כאשר לנגד עיניהם היית מטרה אחת - הצלת חיי אדם. היום אנו מרכינים

ראש לזכרם, חסרונם מלווה אותנו מידי יום וימשך ללוות אותנו, הכאב והחור שנפער בליבנו לעולם לא יוכל להתאחות אך אנו נמשיך את מורשתם, דרכם ועשייתם, נספר את סיפור גבורתם ונזכור אותם תמיד. יהי זכרם ברוך״.